בפני השופט אבישי קאופמן

גזר דין

בתיק זה הורשעה הנאשמת על פי הודאתה בעבירה של הרשאה לבלתי מורשה לנהוג ברכב שבבעלותה.

תחילה כפרה הנאשמת באשמה וטענה כי היא עצמה נהגה ברכב. התיק נקבע לשמיעת ראיות וכן לתזכורת במעמד הצדדים לחודש דצמבר. הסנגור ביקש דחיית מועד התזכורת, עקב קביעת דיון דחוף בבית המשפט העליון. בהחלטה מיום 6.12 קבעתי:
"אין טעם בדחיית מועד ישיבת התזכורת לאור מועד שמיעת הראיות הקרוב. הישיבה שנקבעה ליום 7.12 מבוטלת והראיות יישמעו במודע שנקבע. המזכירות תוודא כי עדי התביעה זומנו. אם יושג הסדר בין הצדדים, יש למסור הודעה לתיק עד יום 31.12. כל הסדר שיוצג עד מועד זה יכובד בדרך כלל, אולם לאחר מכן לא יאושרו הסדרים אלא אם יוכח להנחת דעתי כי מדובר בהסדר הולם ומוצדק בנסיבות, אשר לא ניתן היה להשיגו קודם לכן".

כל הודעה לא הוגשה, אולם ביום שמיעת הראיות התייצב הסנגור, בלא הנאשמת עצמה, הודיע כי הנאשמת חוזרת בה מכפירתה ומודה בעבירה. ב"כ הצדדים הציגו הסדר, אשר לדברי ב"כ המאשימה הוצע לנאשמת זה מכבר, אולם הסנגור הסביר כי עד יום הדיון לא קיבל את הסכמת מרשתו להסדר.

ב"כ הצדדים טענו כי מדובר בהסדר סביר בנסיבות, לאור העובדה שמדובר בעבירה ראשונה של הנאשמת וכי מדובר בנהיגה למרחק קצר.

עיון בנסיבות המקרה מגלה כי לא כך הדבר. נהג הרכב נעצר כשהוא נוהג ברכב בכביש ראשי בעיר נהריה, ואף ניסה תחילה להתחמק מהשוטר שהורה לו לעצור וכשעצר הרכב ניסו הנהג והנאשמת, שישבה לצידו, להתחלף ביניהם.

יחד עם זאת, הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה בפני השוטר והסבירה כי שכנעה את חברה לנהוג מאחר והרגישה כי היא אינה כשירה לנהיגה. הנאשמת נחקרה במשטרה ומסרה בהודעתה כי שהו יחד במסעדה ונסעו לכיוון היציאה מהעיר וכי היא ביקשה ממנו לנהוג כי הייתה שיכורה. הגב' ויינר אישרה כי ידעה שהנהג מעולם לא קיבל רשיון וביקשה ממנו לנהוג מאחר ו"אני דבילית. הייתי שיכורה ושכנעתי אותו לנהוג 10 דקות, עד שאני יתעורר".

מדברים אלה עולה בבירור כי כפירתה של הנאשמת הייתה סתמית, ככל הנראה מתוך ניסיון להרוויח זמן או להגיע להסדר מתאים. לנאשמת ניתנה הזדמנות להודיע על הסדר עד ליום 31.12 בכדי לחסוך בזמני ובזמנם של עדי המאשימה, אך היא בחרה שלא לעשות כן, ורק בבוקר הדיון החליטה לאשר לסנגורה להגיע להסדר שהוצע לה זה מכבר.

בנסיבות אלה, דומה כי המאשימה עשתה עם הנאשמת חסד רב משלא ייחסה לה עבירה על סעיף36ב(ג') לפקודת התעבורה לפיו הרשה לאחר לנהוג ברכבו ביודעו כי הנהג אינו בעל רשיון נהיגה – דינו מאסר של שלוש שנים. יחד עם זאת, הפריבילגיה לבחור את סעיף האישום הוא של המאשימה ובית המשפט לא יתערב בעניין זה, בוודאי שלא לחומרה.

כשאני מביא בחשבון את סעיף האישום המקל עם הנאשמת ובוחן את כל נסיבות המקרה מסקנתי היא כי מדובר בהסדר מקל בלא הצדקה של ממש. יחד עם זאת, בנסיבות לא מצאתי להתערב בו באופן משמעותי למעט לעניין הקנס במסגרתו ראיתי לנכון להביע מורת רוחי מהתנהגות הנאשמת בהליך זה.

אשר על כן, על בסיס ההסדר בין הצדדים ולאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור בתקופה הנ"ל עבירה בה הורשעה בתיק זה או עבירה לפי סעיף 10(א), לפקודת התעבורה, או סעיף 67 לפקודת התעבורה.
אני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים.

לריצוי הפסילה, תפקיד הנאשמת את רשיונה במזכירות בית המשפט בעכו לא יאוחר מיום 15.4.12
בשעות הקבלה. הפסילה בפועל מהמועד הנ"ל, אולם תמנה רק מיום הפקדת הרשיון בפועל. אם
יופקד הרישיון לפני התאריך הנ"ל, תיכנס הפסילה לתוקף ותמנה מיום ההפקדה.

אני פוסל את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי
למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה בה הורשעה או אחת העבירות המפורטות
בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ותורשע בה.

אני דן את הנאשמת לתשלום קנס בסך 4,000 ₪ או 21 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 20.4.12.
על הנאשמת לפנות בשעות הקבלה למזכירות לשם קבלת שוברי התשלום.

אני מורה לנאשמת לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ להמנע מלבצע עבירות בהן הורשעה בתיק זה שנתיים מהיום. הנאשמת תחתום על ההתחייבות בתוך עשרה ימים, ואם לא תעשה כן תיאסר למשך שבעה ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, 13 במרץ 2012, במעמד הנאשמת, בא-כוחה, עו"ד לידאווי וב"כ המאשימה רס"ב אמל סעד.

אבישי קאופמן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

• שאלות ותשובות
• מאמרים
• חוקים בדיני תעבורה
• פסקי דין
• פורומים