בפני כב' השופטת רבקה בן יששכר

החלטה בטענת נאשם כי "אין להשיב לאשמה" בעבירת הנהיגה במהירות מופרזת שיוחסה לו.
.
בית משפט השלום לתעבורה בקריית גת, כב' השופטת רבקה בן יששכר, קיבל את טענת ההגנה בקובעו כדלקמן:
על מנת להוכיח עבירת מהירות שנמדדה באמצעות מכשיר אלקטרוני, הנטל על התביעה להוכיח מספר תנאים מהותיים באופן מצטבר, שהם: היות המפעיל מוסמך ומיומן, היות המכשיר תקין בעת המדידה, היות ההפעלה בהתאם לנוהלים ולתנאים המבטיחים כי התוצאה שמופיעה על צג המכשיר אמינה ומשקפת את מהירות הרכב הנמדד.
כאשר עסקינן בעבירה שתועדה גם באמצעות מצלמה, חלות הוראות סעיפים 27א', ו-27ב' לפקודת התעבורה, אשר מקימות חזקות ראייתיות המהוות יתרון לתביעה בהערכות להוכחת עבירות אלו, בין היתר עבירת מהירות.
במקרה דנן, קובע בית המשפט, חסרה לתביעה ראייה מהותית המהווה הוכחה כי התמונה שהוגשה כראייה לביצוע העבירה הופקה מהעתק אמין של סרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט כראייה לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו, היינו, לא התקיים התנאי שנקבע בסעיף 27א(א)(5) לפקודת התעבורה, ולכן יש לקבל את טענת "אין להשיב לאשמה" שהעלה הנאשם.

החלטה

לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, 141 קמ"ש במקום 110 קמ"ש, המותרת בכביש מהיר.
המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט בגינה הוגשה בקשה להישפט.

מועד העבירה 15.4.2010, שעה 10:21, בכביש 6 בקילומטר 76.

המהירות נמדדה באמצעות מכשיר מולטונובה- 6F, שהופעל על ידי שוטר מרכב.

כתב האישום הוגש לבית המשפט ביום 9.8.10.
כתב האישום נשלח לנאשם באמצעות דואר רשום ביום 15.8.10.

הדיון, אשר נקבע ל-2.11.10 – נדחה על פי בקשת ההגנה.
במועד הדיון שהיה קבוע ל -4.1.11 כפר הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות ליום 8.2.11.

הואיל ומדברי ב"כ התביעה עלה במהלך הדיון ביום 4.1.11, כי יש בכוונת התביעה להשלים ראיות לתיקה [תע"צים] אף, שראיות המהוות בסיס לכתב אישום ראוי, שיהיו בתיק התביעה במועד הגשת כתב אישום או לפחות עד ליום ההקראה, על מנת לאפשר לנאשם לגבש עמדה על בסיס כל חומר הראיות הרלוונטי לאישום, ניתנה החלטה אשר קבעה מנגנון ומועדים להשלמת ראיות ומתן אפשרות להגנה לעיין בהם מבעוד מועד [עמ' 2-3 לפרו' מיום 4.1.11].

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התביעה אכן ניצלה את פרק הזמן עד לשמיעת הראיות והשלימה תע"צים לתיקה, שתוכנם הובאו לידיעת ההגנה.

ביום, שנקבע לשמיעת ראיות לא התייצב המפעיל וב"כ התביעה ביקש דחייה בטענה, כי חסר לו מסמך, אשר מצוי במערכת "הדותן", שהינה חלק ממערכת המחשוב של משטרת – ישראל.

ראיות המהוות בסיס לכתב אישום צריכות להיות בתיק תביעה ולא במערכת מחשב כלשהי.
אדם המקבל אישום לידיו זכאי לעיין בכל חומר הראיות מבעוד מועד על מנת לבחון את עמדתו לאישום ולגבש הגנתו.

ראוי היה, כי משטרת – ישראל תיערך עם כל הראיות הרלוונטיות לאישום עד למועד הגשתו לבית המשפט או לכל המאוחר עד למועד הדיון בכפוף כמובן למתן הזדמנות הוגנת להגנה להתגונן על ידי מתן עיון בחומר שהושלם, זמן סביר לפני שמיעת הראיות [עיין: עמדת בית המשפט העליון בע"פ 3583/94 גיל לעדן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו], וכן לעמדת בימ"ש זה למשל בת-40806/09 החלטה מיום 13.12.10 ].

לאור האמור לעיל כמו גם העובדה, כי בית המשפט איפשר לתביעה להשלים ראיות כקבוע בהחלטה מיום 4.1.11, בקשת הדחייה של ב"כ התביעה לא נענתה כפי שפורט בהחלטה מיום 8.2.11 [עמ' 5 לפרו'].

על אף מחדל התביעה, שלא וידאה התייצבות עדיה ו/או לא נערכה כראוי לשמיעת הראיות, הסכים ב"כ הנאשם להגשת הראיות, שבתיק התביעה עימם נערך התובע לדיון, כדי לקדם את ההליך, כשהוא שומר לעצמו את הזכות לטעון למשקל הראיות, שיוגשו.

ואכן במסגרת פרשת התביעה הוגשו הראיות הבאות:

תע"צ תקינות מכשיר ללמדנו על תוצאות הבדיקה התקופתית שנערכה למכשיר – ת/1.
תמונה המתעדת את הרכב שנמדד על ידי המכשיר- ת/2.
תע"צ פיתוח סרט- ת/3

אין מחלוקת, כי הרכב היה בבעלות הנאשם [עמ' 1 לפרו' שו' 16].
אין מחלוקת, כי לא בוצע כיול למכשיר וכי אין תעודת כיול למכשיר [עיין:עמ' 1 לפרו' שו' 21-22 מיום 4.1.11].

בתום פרשת התביעה, העלתה ההגנה טענה, כי אין להשיב לאשמה.

לטענת ההגנה, אין בראיות התביעה להוכיח האישום אף לא לכאורה, וזאת גם מבלי להידרש לסוגיית העדר כיול המכשיר.

ואכן, הצדק עם ההגנה.

על מנת להוכיח עבירת מהירות שנמדדה באמצעות מכשיר אלקטרוני הנטל על התביעה להוכיח מספר תנאים מהותיים באופן מצטבר כדלקמן:
היות המפעיל מוסמך ומיומן.
היות המכשיר תקין בעת המדידה.
היות ההפעלה בהתאם לנוהלים ולתנאים המבטיחים, כי התוצאה, שמופיעה על צג המכשיר, אמינה ומשקפת את מהירות הרכב הנמדד. [עיין:ע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מ"י [פורסם בנבו] (להלן: " פסק דין בראונשטיין"].

הואיל ועסקינן בעבירה, שתועדה גם באמצעות מצלמה, חלות הוראות סעיפים 27א', ו-27ב' לפקודת התעבורה, אשר מקימות חזקות ראייתיות אשר מהוות יתרון לתביעה בהערכות להוכחת עבירות המתועדות במצלמה, בין היתר עבירת מהירות בה עסקינן.

וכך קובע סעיף 27א'(א) לפקודת התעבורה:

"צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי, בידי שוטר, יהיה ראייה קבילה בכל הליך לגבי –
(1) מספר הרישום של הרכב…
(2) מקום הימצא הרכב…
(3) …
(4) זמן הימצא הרכב המצולם…
(5) מהירות נסיעתו של הרכב .

ובלבד, שהוכח, כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הסרט, שהוכנס למצלמה והוצא ממנה, וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית ה משפט, לא נעשתה בו שום פעולה, שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו".

סעיף 27ב מקים חזקה בדבר אחריות בעל הרכב, לכל עבירה שנעשתה ברכב, אלא אם יוכיח מי נהג.
סעיף אחרון זה, אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים, הואיל וההגנה הודתה בבעלות ברכב.

דא עקא, על פניו ברור, כי חסרה לתביעה ראייה מהותית המהווה הוכחה, כי התמונה שהוגשה כראייה הופקה מהעתק אמין של סרט שהוכנס למצלמה והוצא ממנה וכי מרגע שהובא למצלמה עד שהוגש לבית המשפט כראייה, לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.
היינו, לא התקיים התנאי שנקבע בסעיף 27א(א)(5) לפקודת התעבורה.

המפעיל אשר הפעיל את המכשיר והכניס את הסרט למכשיר והוציא את הסרט מהמכשיר לא הובא לעדות. גם לא הוגשה תעודת עובד ציבור, היכולה להוות תחליף לחקירה ראשית מטעם המפעיל .

גם בתע"צ [ת/3], שהוגשה לבית המשפט כראייה לפעולות שנעשו בזמן פיתוח הסרט, נפל פגם בכך שחסרה חתימת מקבל הסרט במעבדה.
התע"צ הינו טופס מובנה הדורש מילוי פרטים. התע"צ ידוע בשם רב תע"צ בשל כך, שמספר אנשים חותמים עליו כאימות לפעולה שביצעו במסגרת פיתוח הסרט, כדי להבטיח קיום דרישת המחוקק בסעיף 27א(א)(5).
דווקא בשל כך, יש למלא את הפרטים בקפידה ועל כל אחד מהשותפים למילוי הפרטים, לחתום הן בחותמת והן בחתימה כדי להבטיח ולשכנע את בית המשפט שמילוי הפרטים לא נעשה אוטומט ו/או על ידי מישהו אחר.

יש לזכור, כי תעודת עובד ציבור מהווה תחליף לעדות ראשית.
יש מקרים שנוכח הכפירה ו/או נוכח דרישה מתחייבת הופעת עורך המסמך, כמו למשל במקרה דנן, אולם לא תמיד יש הכרח להופעת עורך המסמך, אך לצורך מתן עדות על הפעולות שביצע.
מכל מקום, אם עורך התע"צ החסיר פרט, הרי שאין זה מתפקידה של ההגנה לאפשר לתביעה להשלים את החסר במסגרת חקירה נגדית.

גם אין זה מתפקידה של ההגנה לאפשר לתביעה להשלים ראיה מהותית כלשהי אחרת אם התביעה כשלה בהכנת ראיותיה, האמורות להוות ביסוס לכתב האישום.

הסכמת ההגנה להגשת התע"צ, אינה מהווה בהכרח הסכמה למשקל הראייה ואילו במקרה דנן אין בהגשת תעודת הרב תע"צ כדי למנוע מההגנה להתייחס למשקל הראייה.

לאור האמור לעיל, אין ראייה אף לא לכאורה לקיום התנאי הקבוע בסעיף 27א(א)(5) לפקודת התעבורה.
גם אין ראייה לכאורה המלמדת על היות המפעיל מוסמך ו/או היות המפעיל מיומן בהפעלת המכשיר.

מכאן, יש ממש בטיעוני ההגנה, כי אין להשיב לאשמה.

טענה כי "אין להשיב לאשמה" מוסדרת בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

משמעותה המעשית של "העדר הוכחה לכאורה" הינה, כי אין בראיות התביעה שהוגשו לבית המשפט כדי לבסס הרשעה, אפילו אם יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי.

במקרה דנן, אכן אין בראיות התביעה, שהוגשו לבסס הרשעה, אף לא לכאורה ואשר על כן, התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה בהליך.

התוצאה היא, שהנאשם זכאי.

רבקה בן יששכר, שופטת

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ז אדר א תשע"א, 21 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

הכרעת דין

הנאשם זכאי מן הנימוקים שפורטו בהחלטה לעיל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה ונימוקי הכרעת הדין לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום, י"ז אדר א תשע"א, 21 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

רבקה בן יששכר

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

• שאלות ותשובות
• מאמרים
• חוקים בדיני תעבורה
• פסקי דין
• פורומים